מבוא
פוסט-טראומה (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder) היא הפרעה פסיכיאטרית שמתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. ההפרעה יכולה להשפיע על אנשים מכל הגילאים והיא מלווה בתסמינים מגוונים, כגון חוויות חוזרות של האירוע, הימנעות מגורמים מזכירים, שינויים רגשיים, ודריכות יתר. אבחון נכון של פוסט-טראומה הוא קריטי למתן טיפול מתאים ולשיפור איכות חיי המטופלים. במאמר זה נסקור את הגישות והכלים המשמשים לאבחון פוסט-טראומה, תוך התייחסות לקריטריונים קליניים, ראיונות מובנים, שאלונים וכלים משלימים.
קריטריונים לאבחון פוסט-טראומה לפי ה-DSM-5
ה-DSM-5 (המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות) מגדיר קריטריונים ברורים לאבחון PTSD, המחולקים למספר קטגוריות:
- חשיפה לטראומה – אדם חייב להיות חשוף לאירוע טראומטי דרך חוויה ישירה, עדות אישית, חשיפה חוזרת לאירועים טראומטיים (כגון עובדים בתחום ההצלה) או ידיעה על אירוע טראומטי שקרה לקרוב משפחה או חבר קרוב.
- חוויות חוזרות (Intrusion Symptoms) – המטופל חווה מחדש את האירוע בצורת פלאשבקים, סיוטים, זיכרונות חודרניים או מצוקה פסיכולוגית ופיזיולוגית בעת חשיפה לגירויים המזכירים את האירוע.
- הימנעות (Avoidance Symptoms) – ניסיון מתמשך להימנע ממחשבות, רגשות או מצבים חיצוניים המזכירים את הטראומה.
- שינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח – המטופל מציג אמונות שליליות קיצוניות לגבי עצמו או העולם, חוסר יכולת לזכור היבטים מסוימים מהאירוע, רגשות שליליים עוצמתיים, תחושת ניכור מאחרים או חוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים.
- שינויים בעוררות ובתגובתיות – תגובות מוגברות כמו דריכות יתר, התפרצויות זעם, קשיי שינה, קושי בריכוז או תגובת בהלה מופרזת.
- משך הזמן של התסמינים – על מנת לקבל אבחנה של PTSD, התסמינים חייבים להימשך לפחות חודש.
- פגיעה בתפקוד – ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית בתחומי החיים השונים, כגון עבודה, לימודים, מערכות יחסים וכו’.
תהליכי אבחון
1. ראיונות קליניים
אבחון PTSD מבוסס במידה רבה על ראיונות קליניים מובנים ולא-מובנים. במפגש עם מטופל, המטפל ינסה להבין את היסטוריית הטראומה, תגובותיו הנפשיות, ושגרת חייו הנוכחית. ישנם מספר ראיונות סטנדרטיים המשמשים לאבחון ההפרעה:
- CAPS-5 (Clinician-Administered PTSD Scale for DSM-5) – ראיון קליני מובנה אשר בודק את כל הקריטריונים של PTSD על פי ה-DSM-5 ומעריך את עוצמת התסמינים.
- PCL-5 (PTSD Checklist for DSM-5) – שאלון דיווח עצמי שנועד לאמוד את התסמינים.
2. שאלונים ואמצעי מדידה
מלבד הראיונות הקליניים, קיימים כלים פסיכומטריים ושאלונים המשמשים ככלי סיוע באבחון:
- IES-R (Impact of Event Scale-Revised) – שאלון שמודד את מידת ההשפעה של האירוע הטראומטי על המטופל.
- DTS (Davidson Trauma Scale) – בודק תסמינים פוסט-טראומטיים ומאפשר הערכה של חומרת ההפרעה.
3. בדיקות נוירולוגיות וביולוגיות
מחקרים הראו כי ישנם שינויים מבניים ותפקודיים במוחם של אנשים הסובלים מ-PTSD, בעיקר בהיפוקמפוס, האמיגדלה והקורטקס הקדם-מצחי. אמנם בדיקות הדמיה מוחית אינן משמשות ככלי אבחון ישיר, אך הן מסייעות במחקר ובזיהוי הבדלים ביולוגיים הקשורים להפרעה.
הבחנה מבדלת
חשוב להבדיל בין PTSD להפרעות אחרות כגון דיכאון מג'ורי, הפרעות חרדה, הפרעה דו-קוטבית והפרעות הסתגלות. לעיתים, מטופלים עשויים להפגין תסמינים חופפים, ולכן האבחון צריך להיות מדויק על מנת להתאים טיפול הולם.
אתגרים באבחון
אבחון PTSD עשוי להיות מאתגר בשל מספר גורמים:
- הכחשה או הדחקה – מטופלים רבים מתקשים לשתף בחוויותיהם בשל תחושות בושה או פחד מהסטיגמה.
- תסמינים מתמשכים או מאוחרים – תסמינים עלולים להופיע חודשים ואף שנים לאחר האירוע הטראומטי.
- PTSD מורכב – בחלק מהמקרים, ההפרעה כוללת אלמנטים מורכבים יותר, כגון דיסוציאציה או קושי ביצירת קשרים בין-אישיים, מה שמקשה על אבחנה חד-משמעית.
סיכום
האבחון של פוסט-טראומה מבוסס על קריטריונים קליניים מוגדרים, ראיונות פסיכולוגיים, שאלונים וכלים נוספים. למרות האתגרים הכרוכים בכך, אבחון מוקדם ומדויק מאפשר מתן טיפול יעיל, המסייע למטופלים לנהל חיים טובים יותר. מחקר מתמשך ושיפור כלי האבחון עשויים להוביל בעתיד לשיטות אבחון מתקדמות ומדויקות אף יותר.
