מאמר דעה: הליך האבחון בשלוותא – האם שוטרים נפגעים מהתהליך?

מבוא

זהו מאמר דעה אישי על הליך האבחון במרכז שלוותא לשוטרים המבקשים הכרה בפוסט-טראומה. מניסיוני ומקריאת מקרים רבים, אני סבור כי התהליך הנוכחי פוגע במבקשים רבים ומוביל לשלילת הכרה בלתי מוצדקת. שוטרים שנחשפו למצבי קיצון במסגרת תפקידם לעיתים מוצאים עצמם במאבק מייאש מול המערכת, כאשר אבחון בשלוותא משמש ככלי של משרד הביטחון להכרה או לדחיית הבקשה. עם זאת, לדעתי, הליך זה רצוף בבעיות מערכתיות המעלות חשש להטיה ואי-צדק כלפי המבקשים.

ביקורת אישית על תהליך האבחון בשלוותא

1. חוות דעת מוטות נגד המבקשים

בחודשים האחרונים נתקלתי במקרים רבים מידי בהם שוטרים הגישו חוות דעת מפסיכיאטרים או פסיכולוגים קליניים שקבעו כי הם סובלים מ-PTSD, אך במסגרת האבחון בשלוותא נקבע באופן תמוה שאין קשר סיבתי בין מצבם לבין השירות. בעיניי, יש בכך עדות לגישה שמרנית יתר על המידה או אולי אף לחץ להקטין את מספר המוכרים כנכים, דבר שמערער את אמינות ההליך כולו.

2. שימוש חלקי ולא מבוסס בכלים להערכת מצב רפואי

ההליך נשען על מבחנים כמו SIMS, אשר מחקרים (Cernovsky et al., 2020; Parks et al., 2016) מצביעים על כך שהוא עשוי לתת תוצאות שגויות ולהפלות נפגעי PTSD. בעוד שמטרת המבחן היא להבחין בין סימפטומים אמיתיים לבין התחזות, הוא עלול לתת תוצאה חיובית כוזבת, במיוחד כאשר מדובר באנשים שחוו טראומה משמעותית.

3. היעדר שקיפות ופגיעה בזכויות המבקשים

לדעתי, יש כאן כשלים חמורים בשקיפות: מבקשים מדווחים שוב ושוב כי הם אינם מקבלים לידיהם את כל המסמכים שעל בסיסם התקבלו מסקנות האבחון וגם מדווחים שהבודק שמולו יושבים באבחון רושם את הדברים בעפרון ולא בעט. חוסר מידע זה פוגע אנושות בזכותם לערער, ומערער את האמון בהליך. אם הבדיקה נועדה לקבוע באופן אובייקטיבי את מצבם הנפשי של השוטרים, הרי שהעלמת מידע מהם חותרת תחת מטרתה.

4. חסמים לשוניים והפליה מובנית כלפי מי שאינו דובר עברית כשפת אם

אחד החסמים המשמעותיים ביותר בתהליך האבחון הוא שפת הבדיקה. מבחנים ושאלונים מועברים בעברית בלבד, ללא מתן אפשרות למבקשים שאינם דוברי עברית כשפת אם לבצע אותם בשפה שהם מבינים היטב. מחסום זה יוצר עיוות משמעותי בתוצאות, שכן מועמדים דוברי עברית שפת אם נהנים מיתרון משמעותי על פני אלה שאינם שולטים בשפה ברמה גבוהה.

5. אי-התייחסות ללקויות למידה ולקשיים קוגניטיביים

הליך האבחון אינו לוקח בחשבון את השפעתן של לקויות למידה על יכולת המבקש להבין ולהשיב לשאלות במבחנים הפסיכולוגיים. אנשים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, דיסלקציה או לקויות אחרות עלולים להיתפס כבלתי אמינים או להיראות כמי שאינם משתפים פעולה, כאשר בפועל הם זקוקים להנגשה והקלות כדי למצות את יכולותיהם האמיתיות.

הליך האבחון ככלי בידי משרד הביטחון

ההליך האבחוני בשלוותא נועד בתחילה לשמש לטובת האבחון הרפואי של המבקשים ולאפשר להם בעתיד לקבל טיפול הולם יותר. כיום, המטרה של ההליך היא אחת ויחידה – כלי בירוקרטי המסייע למשרד הביטחון בקבלת החלטות לגבי אישור או דחיית תביעות. משמעות הדבר היא שההליך אינו ניטרלי לחלוטין, אלא מתקיים בהקשר מערכת ממסדית, מה שעשוי להוביל להטיות אפשריות. כאשר הגוף שממן את האבחון נסמך על מסקנות הגוף שמבצע את האבחון, יש מקום לשאול האם אין ניגוד אינטרסים מובנה בתהליך.

ערעור על החלטות האבחון – הדרך להילחם באי-צדק

כל שוטר שנדחה בעקבות אבחון בשלוותא חייב לדעת: ההחלטה אינה סוף פסוק. ניתן להגיש ערעור לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים, בבית משפט השלום. אני ממליץ לכל מי שנמצא במצב זה לבצע את הצעדים הבאים:

1. לפנות לייעוץ משפטי מקצועי – עורך דין המתמחה בזכויות נכי צה"ל יכול לנסח ערעור מוצק ולהביא לביטול החלטת קצין תגמולים.
2. להתייעץ עם פסיכיאטרים – חוות דעת בלתי תלויות עשויות לחשוף כשלים בהליך האבחון.
3. לדרוש את כל המסמכים הרפואיים – יש להתעקש לקבל עותקים מלאים של כל הבדיקות והמבחנים שנערכו בשלוותא ולא להסתפק במסמך שמקבלים ממשרד הביטחון (לרוב 2-4 עמ').
4. לבדוק אם נפל פגם בהליך – אם נשללה זכותכם לתנאים מותאמים (כגון מבחנים בשפת האם שלכם או התאמות לקשיי למידה), ניתן לטעון לפגם בהליך.

לסיכום – חובה להיאבק על הצדק

דעתי האישית היא כי הליך האבחון בשלוותא מכיל פגמים חמורים שעלולים לפגוע בשוטרים המבקשים הכרה מוצדקת ב-PTSD. אני מציע לכל מי שנדחה בעקבות אבחון זה להילחם על זכויותיו, לפנות לייעוץ משפטי כדי לבדוק אם נפלו כשלים בהליך ולא לוותר !!! הכרה בפוסט-טראומה אינה חסד – זו חובה מוסרית של המדינה כלפי אלו ששירתו אותה בנאמנות.

כיצד לבחור עורך דין פוסט טראומה >>

שלכם, עו"ד שחר המאירי.